חיפוש פסקי דין מתקדם עם AI

13 נובמבר 2021

לפני:

סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג עובדים מר ברוך הראל

נציג מעסיקים מר אהרון אזון

המערער

חנן כהן

ע"י ב"כ: עו"ד עופר בר-לב

מטעם הלשכה לסיוע משפטי

-

המשיב

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת סימה קרמר מיום 3.8.21 במסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה לערערים (שירותים מיוחדים) (להלן - הוועדה).

הרקע העובדתי

המערער יליד 1953, סובל ממחלות רבות המקשות על תפקודו היומיומי.

ביום 3.8.20 דחתה הועדה ערר שהגיש המערער במסגרתו טען להחמרה במצבו , והותירה את זכאותו בשיעור 112%.

ביום 20.8.20 הובאה ההחלטה לידיעת המערער.

המערער פנה ללשכה לסיוע המשפטי ביום 16.9.21 על מנת שתעניק לו סיוע משפטי בקשר עם ההחלטה הנדונה.

ביום 5.2.21 הגיש המערער את ערעורו על החלטת הועדה. במסגרת זו טען המערער כי חלה החמרה ניכרת במצבו הרפואי, כאשר הוא חולה אונקולוגי, סובל מסכרת, יתר לחץ דם, עיוורון מוחלט, סובל מתסמונת "אשר" וכתוצאה מכך הוא גם סובל מחוסר שווי משקל ומליקוי שמיעה חמור ביותר. משכך, פנה לוועדה אשר דחתה את ערעורו והותירה את שיעור הקצבה שקיבל משך שנים, חרף ההחמרה במצבו הרפואי.

ביום 3.6.21 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. במסגרת זו פרט המערער כי החלטת הועדה ניתנה ביום 20.8.20 על כן , פנה ללשכת הסיוע המשפטי ביום 16.9.21, סמוך לקבלת החלטת הועדה. המינוי בתיק ניתן על ידי הלשכה לסיוע משפטי ביום 2.2.21 ובעקבות כך הוגש הערעור כעבור יומיים בלבד. המערער ציין כי עד למתן האישור על ידי הלשכה לסיוע משפטי, חלו חגי תשרי ואף פגרת סוכות הוארכה בשל נגיף הקורונה עד ליום 15.10.20, וכן חלו שני סגרים במשק ביום 17.9.20 וביום 10.1.20, דבר שעיכב אף הוא את המינוי על ידי הלשכה לסיוע משפטי. המערער הוסיף כי לאור מצבו הבריאותי הקשה ומצב החירום ששרר בשל נגיף הקורונה, לא יכול היה לפנות לבדו לבית הדין ולפתוח את התיק. בהתחשב בהלכות הקבועות בפסיקה יש לקבל את בקשתו שכן במקרה הנדון חלוף הזמן אינו פוגע באינטרסים של המשיב ואין כל פגיעה בכושר ההתגוננות של המוסד. בנוסף, המערער שייך לאוכלוסייה מוחלשת לאור מצבו הבריאותי הקשה כמו כן, סיכויי הצלחת הערעור הינם גבוהים ביותר, משעה שבהחלטות הוועדה חלו טעויות משפטיות רבות

ביום 7.6.21 הגיש המשיב תגובתו לבקשת המערער וטען כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד הן על הסף והן לגופו של עניין. עולה מהבקשה להארכת מועד כי המערער מודה כי לכל המאוחר ביום 16.9.21 כבר ידע על החלטת הועדה ופנה ללשכה לסיוע המשפטי. הלכה פסוקה היא כי פנייה לסיוע משפטי לא עוצרת את מרוץ ההתיישנות ולא ברור מדוע מיום 16.9.21 לא נעשה דבר על ידי המערער. כמו כן לא ברור האם ומדוע הלשכה לסיוע משפטי לא הפנתה את המערער להגיש ערעור בעצמו תוך הבהרה בנוגע להתיישנות.

המערער השיב לתגובת הנתבע וטען כי המשיב כלל אינו מתייחס בתגובתו לכך שבתקופה עד למתן האישור על ידי הלשכה לסיוע משפטי חלו חגי תשרי ומצב חירום בשל נגיף הקורונה וכן שני סגרים, דבר שעיכב את מתן המינוי על ידי הלשכה לסיוע המשפטי. עוד טען הוא כי לא ידע שעליו להגיש ערעור פורמלי עד למתן הסיוע המשפטי. כמו כן, מצבו הבריאותי לא אפשר לו לפנות לבדו לבית הדין ולפתוח את התיק. עוד נטען כי המשיב אינו מתייחס להלכות לעניין הארכת מועד וכן לסיכויי הצלחת הערעור. גם בדיון הערכה מוקדמת שהתקיים ביום 5.5.21 לא טען המשיב לגבי סיכויי הצלחת הערעור אלא טענתו היחידה הייתה אך ורק לעניין ההתיישנות.

ביום 3.8.21 כבוד הרשמת סימה קרמר דחתה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הועדה. כבוד הרשמת לא מצאה כי יש טעם מיוחד להגשת הערעור באיחור ניכר של חמישה חודשים, וכי לא הוסבר מדוע לא הוגש ערעור בתקופה בין תום הסגר הראשון ובין תחילת הסגר השני. עמדו למערער כשלושה חודשים לאחר פגרת הסוכות ותחילת הסגר השני ולכן אין כל רלוונטיות לטענות בדבר השפעת הקורונה. עוד נקבע כי הבקשה להארכת מועד כשלעצמה הוגשה באיחור משמעותי, כארבעה חודשים לאחר חלוף המועד להגשת הערעור. יתר על כן, באשר לייצוג מטעם הסיוע המשפטי, נפסק לא אחת, כי פנייה ללשכה לסיוע משפטי לא תחשב כ"טעם מיוחד". לא נטען על ידי המערער כי לא קיבל את החלטת הועדה עליה מצוין, כי ערעור לבית הדין יוגש תוך 60 יום, וכן לא נטען כי יש בפנייה לסיוע המשפטי כדי לעצור את "מרוץ ההתיישנות". עוד ציינה כבוד הרשמת כי עם כל ההבנה לקשיים הרפואיים עימם מתמודד המערער, אין לקבל את הטענה כי מצבו הבריאותי מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, שכן הדבר יוביל לפגיעה קשה בעקרון השוויון וריקון מתוכן של המועד הקבוע בחקיקה להגשת ערעורים, שכן כל הפונים לקבלת קצבת שירותים מיוחדים בהגדרה מתמודדים עם בעיות רפואיות קשות. לטעם זה מתווספת העובדה שהמערער ידע לעמוד על זכויותיו עת פנה ללשכה לסיוע משפטי בסמוך לקבלת החלטת הועדה.

אשר לסיכויי הערעור קבעה כבוד הרשמת כי אלו נמוכים והבהירה כי החלטת הועדה היא החלטה מנומקת היטב אשר ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. עוד ציינה כבוד הרשמת כי מסיכום ההחלטה עולה בבירור כי הוועדה סבורה ששיעור הנכות הרפואית שקיבל המבקש גבוהה ביחס ליכולותיו התפקודיות בפועל, וכי הגם שקיבל נכות רפואית בגין חירשות מלאה התרשמה כי הוא שומע עם מכשיר שמיעה ממרחק. דהיינו, המערער לא רק שלא הצליח לבסס החמרה במצבו, אלא שעלו ספקות בנוגע לזכאותו ביחס לנכות שקיבל בעבר. בערעור או בבקשה להארכת מועד לא הייתה התמודדות עם טענות אלו, כך שטענות המבקש הובאו מחוץ להקשרן המלא. בנוסף, צדק המשיב כאשר טען כי מרבית הטענות הינן במישור הרפואי-מקצועי, כאשר המערער טוען כי הועדה התעלמה מכך שכלל אינו שומע ונתנה דעתה לעובדה כי הוא שומע היטב עם מכשיר שמיעה. כך בנוגע להחלטות בנוגע לרחצה, היגיינה, היעזרותו במקל וסיוע בסידורים מוסדיים. עוד קבעה הרשמת כי המערער לא הצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הועדה, ודאי לא כזו המאפשרת התגברות על האיחור הניכר בהגשת הערעור ועשויה בסבירות גבוהה להצדיק השבת עניינו לוועדה. לסיכום כבוד הרשמת מצאה כי סיכויי הערעור נמוכים, האיחור בהגשת הערעור הינו משמעותי ולא שוכנעה בדבר קיומו של טעם מיוחד המצדיק חריגה מהמועדים הקבועים בחקיקת משנה. לכך, מתווספת העובדה שדחיית הבקשה להארכת מועד לא מהווה מחסום מפני מימוש זכויותיו של המבקש בעתיד, זאת בניגוד להליכים אזרחיים רגילים, דבר המהווה אף הוא שיקול שיש לקחתו בחשבון בהתאם להלכה הפסוקה.

מכאן הערעור שלפנינו.

תמצית טענות המערער

בדיון שהתקיים ביום 5.5.21 בפני כבוד הרשמת ביקש המערער לטעון בפני שופט אולם הדבר לא נעשה. לטענת המערער כבוד הרשמת הייתה צריכה להעביר את התיק לדיון בפני שופט.

המערער חוזר ושב על טענותיו כפי שהובאו בבקשתו ובתגובתו על פיהן בתקופה עד למתן האישור על ידי הלשכה לסיוע משפטי חלו חגי תשרי ופגרת סוכות אשר הוארכה עד ליום 15.10.20 בשל נגיף הקורונה, כמו כן, בשל מצב החירום ששרר בגלל נגיף הקורונה חלו שני סגרים במשק, דבר שעיכב את מתן המינוי על ידי הלשכה לסיוע משפטי. מצבו הבריאותי הקשה של המערער, ומצב החירום ששרר בשל נגיף הקורונה, לא אפשר לו לפנות לבדו לבית הדין לפתוח את התיק. כמו כן, המערער שייך לקבוצת סיכון בפני נגיף הקורונה הן לאור מצבו הבריאותי והן לאור גילו.

המערער הצהיר כי לא ידע שעליו להגיש לבית הדין ערעור פורמלי עד למתן האישור על ידי הלשכה לסיוע משפטי. לדידו של המערער הנימוקים שפורטו על ידו מהווים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור.

לאור ההלכה הפסוקה יש לקבל את הערעור בפרט משעה שהמקרה הנדון אינו פוגע באינטרסים של המשיב ואין כל פגיעה בכושר ההתגוננות של המשיב. בנוסף, המערער שייך לאוכלוסייה מוחלשת לאור מצבו הבריאותי הקשה.

אשר לסיכויי הצלחת הערעור, לדידו של המערער אלו גבוהים ביותר, כאשר בהחלטות הועדה חלו טעויות משפטיות רבות בפרמטרים רבים שנבחנו על ידי הועדה, כאשר קביעותיה אינן ברורות או אינן מנומקות.

בניגוד לנטען בפסק הדין לוועדה לא היה כל סמכות להשיג על קביעותיה של וועדה רפואית אשר קבעה את אחוזי הנכות הרפואית של המערער ואשר נקבעה על ידי רופאים שליקוייו הרפואיים של המערער הינם בתחום מומחיותם. לטענת המערער הוא מקבל קצבת שירותים מיוחדים בשיעור 112% משך שנים רבות, ואין מדובר בקביעה ראשונה של וועדה מדרג ראשון עליה המערער ערר בפני הועדה לעררים.

עוד טען המערער כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות. בדיון הערכה מוקדמת שהתקיים ביום 5.5.21 כבוד הרשמת לא מסרה את עמדתה באשר לסיכויי הצלת הערעור ואף לא לסיכויי הצלחת קבלת הבקשה להארכת מועד. בנוסף, לא התקיימו התנאים המנויים בפסיקה לחיוב בהוצאות כפי שנקבעו על ידי בית הדין הארצי.

תמצית טענות המשיב

המערער אינו מצביע על "טעם מיוחד" אשר מצדיק את התערבות ערכאות הערעור בשיקול דעתו של בית הדין הנכבד בהחלטתו, ולמעשה חוזר הוא על מלוא הטענות אשר נטענו בהודעת הערעור המקורית. טענות אלו נדונו וקיבלו התייחסות מעמיקה, מנומקת ומפורטת.

אין שום סיכוי משפטי כעולה מכתב התשובה אשר הוגש בתיק 11735-02-21, המצורף כחלק בלתי נפרד מתגובת המשיב.

אין משמעות פרקטית לערעור שכן המערער רחוק מרחק רב ממעבר לדרגת הזכאות הבאה. המערער זקוק ל-12 נקודות נוספות בכדי לעבור לדרגת הזכאות הבאה וגם אם כל טענותיו יתקבלו והניקוד יהיה שונה עדיין לא יעבור את דרגת הזכאות בה הוא נמצא כעת.

גם לגופו של עניין יש לדחות את הערעור משעה שהוגש שישה חודשים לאחר קבלת החלטת הועדה ללא כל הצדקה להארכת המועד על כן, בצדק קבע בית הדין קמא כפי שקבע בהחלטתו המנומקת. לכתב התשובה צורפו טיעוני המשיב במסגרת תיק ב"ל 11735-02-21, כחלק בלתי נפרד מטענות המשיב.

דיון והכרעה

כלל מנחה הוא כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתה של הערכאה קמא, במיוחד בהחלטות דיוניות (דב"ע 97 /3-398 ג'י. טי. אי. בי. תקשורת (1991) בע"מ - קרוגליאק, [פורסם בנבו] פד"ע לא 269, 277 (1998); בר"ע (ארצי) 25084-12-18 חזקי – אלסטר, [פורסם בנבו], 20.1.19). עם זאת, שוכנענו כי המקרה הנדון מצדיק חריגה מכלל זה.

לאחר בחינת הודעות הערעור, תגובות הצדדים, ההחלטה שניתנה על ידי הרשמת ומכלול החומר בתיק, אנו סבורים כי יש מקום להאריך את המועד להגשת הערעור, ולקבל את הערעור לגופו, כפי שיפורט להלן.

בהתאם לסעיף 123 חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה כאמור נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן - התקנות).

תקנה 1 לתקנות קובעת כי:

"'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק".

תקנה 2 לתקנות קובעת כי:

"ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער...".

בהתאם להלכה הפסוקה בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 [עב"ל 33351-11-12 דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.9.17, להלן – פסק דין דולאני], וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

פסק דין דולאני דן בשאלה מהו "טעם מיוחד" בגינו מוצדק להאריך את מועד, וכך נפסק:

"תקנה 125 לתקנות קובעת כי בית הדין או הרשם רשאים להאריך את המועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו". כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד" וכי ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא (עא"ח (ארצי) 56/05 איתן – הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005). עוד נקבע כי יכול שסיכויי הערעור יעלו כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד (בש"מ 2889/10 בן צור נ' עיריית הוד השרון (8.8.2010); בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי (28.1.2008); בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (22.4.2009). על פי ההלכה הנוהגת בבית דין זה, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש "מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה" (דב"ע (ארצי) נג/9-95 גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה(1) 552, 557 (1993). בהקשר של הארכת המועד בתחום של ביטחון סוציאלי ראו גם: בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עלייה, בסעיף 11 לפסק הדין (10.12.2013))".

בפסק דין דולאני נפסק באשר לעיכוב בטיפול הסיוע המשפטי כי:

"אכן, ככלל, עיכוב בטיפול הסיוע המשפטי בפניית מבוטח אליו לצורך קבלת סיוע משפטי בפניה לבית הדין יכול לעלות כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד. יתרה מכך, גם הנחיות המוסד קובעות כי במקרים כגון אלה המוסד לא יטען לאיחור בהגשת ההליך. אלא שכלל זה אינו "אוטומטי" ואינו בלתי מוגבל ולא לעולם חוסן. הכל עניין של מידה ואיזון, בין היתר, בין מידת האיחור ובין נימוקי הערעור."

בעניין מאלו [עבל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי 24.8.18)], נקבעו אמות המידה המרכזיות המאפשרות לבית הדין להאריך את המועד בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין:

"... ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. כך, ולמשל, אין דין תביעה שניתן להגישה למוסד פעם נוספת כדין תביעה שדחייתה משמעה סגירת הגולל באופן סופי על זכויות המבוטח לשארית חייו.

ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראת התקנה "טעמים מיוחדים שיירשמו" כך שלא די בכל טעם שהוא."

המערער ביסס את טענתו להארכת מועד על מספר אדנים: מצבו הרפואי ומצב החירום ששרר בשל נגיף הקורונה והיותו נתון בקבוצת סיכון; פנייתו ללשכה לסיוע משפטי תוך שלא ידע כי עליו להגיש ערעור פורמלי וסיכויי הערעור הגבוהים בשל הטעויות המשפטיות הרבות שנפלו בהחלטת הועדה.

אמנם, הערעור הוגש על ידי המערער כחמישה חודשים ממועד קבלת ההחלטה, אך לשיטתנו נסיבות המקרה ובפרט סיכויי הערעור מצדיקות נקיטת גישה סלחנית . כפי שמציין המערער בתצהירו במהלך תקופה זו חלו חגי תשרי ואף פגרת סוכות שהוארכה בשל נגיף הקורונה. כמו כן, חלו שני סגרים במשק בשל נגיף הקורונה. בנוסף, בהתאם לנספחים שצירף המערער, פנה ללשכת הסיוע המשפטי ביום 16.9.20 (ר' נספח ד' להודעת הערעור, תכתובת אימייל מאת הלשכה לסיוע משפטי מיום 3.5.21), בתוך תקופת הערעור. במכתב מיום 2.2.21 הלשכה לסיוע משפטי העבירה למערער את החלטתה להעניק לו שירות משפטי, תוך מינוי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי (ר' נספח 5 להודעת הערעור). כמו כן, המערער הצהיר באופן נהיר כי "כלל לא ידעתי שעלי להגיש לבית הדין ערעור פורמלי עד למתן הסיוע המשפטי" (סעיף 2 לתצהירו של המערער). אם כן, לא ניתן לומר שלא הובא כל הסבר מדוע לא הוגש ערעור בתקופה שבין תום הסגר הראשון לתחילת הסגר השני.

יתר על כן, אמנם, מצב בריאותי קשה הינו נחלתם של רבים מן הפונים לקבלת קצבת שירותים מיוחדים, כך שאין בנתון זה כשלעצמו כדי להאריך את המועד. אך ברי כי העובדה שהמערער סובל מבעיות רבות, לרבות היותו עיוור לחלוטין, חולה אונקולוגי, הסובל מסוכרת, יתר לחץ דם ותסמונת "אשר", ליקוי שמיעה חמור וכן חוסר שיווי משקל, כל אלו תורמים לכך שהיה בפני המערער קושי סובייקטיבי נוסף, בהיותו שייך לקבוצת סיכון מפני נגיף הקורונה.

לדברים האמורים מצטרף שיקול מרכזי נוסף והוא סיכויי הערעור הגבוהים. לאחר בחינת החלטת הועדה, באנו לכלל מסקנה שונה ממסקנת הרשמת. כפי שנפרט להלן החלטת הועדה אינה מנומקת כנדרש, כך שלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. יתרה מכך, לאור החסר בהנמקה, אין הלימה בין ההחלטות השונות, כאשר הפערים ביניהן אינם מוסברים ואינם מובנים. ונפרט.

המערער פירט בפני הועדה את מצבו כדלהלן:

"מצבי מאוד רע בשנים אחרונות

גר עם האישה באותו בית שנים

הולך עם מכשיר שמיעה

ניידות לא הולך לשום מקום לבד כי נתקלתי בכל מיני מקומות למרות שנעזר במקל

הלבשה מביאים לי את הבגדים ואני לובש לבד לפעמים זקוק לעזרה

רחצה לא יכול להתקלח לבד בכלל לא שומע ולא רואה כלום

אכילה אוכל עם הידיים האוכל חייב להיות יבש ומוצק

הייגינה – מ.א. סרטן ערמונית לא יכול לעשות פיפי בעמידה רק בישיבה סובל מבריחות שתן ולכן שם טיטול מכנסון

לא יכול להפעיל מכשירי חשמל

לא יכול לנקות בית או לעשות קניות"

הועדה סיכמה את ממצאיה באופן הבא:

"ממצאי הבדיקה הרפואית הנוכחית

...

תסמונת אשר עיוורון + חירשות

סכרת

מ.א. סרטן ערמונית

פעולות היום יום ADL

ניידות בתוך הבית

נכנס לחדר הועדה בליווי אישתו (עיוור באיזור לא מוכר)

בתוך ביתו לדבריו נייד בעזרת מקל נחייה יושב וקם בעצמו

זקוק להכוונה.

זקוק לסיוע במידה רבה

הלבשה

קיימת יכולת לבצע הפשטה והלבשה של חלק עליון ותחתון.

זקוק להכוונה.

זקוק לסיוע במידה רבה.

רחצה

הועדה מתרשמת שקיימות יכולות לבצע רחצה פנים בישיבה גם רחצת גוף.

זקוק לנוכחות והכוונה.

זקוק לסיוע במידה רבה.

אכילה

אוכל ושותה בעצמו

זקוק לעזרה בחימום והגשת המזון וכן הכנתו [מילה לא ברורה] חם ומוכן לאכילה.

זקוק לסיוע מועט

היגיינה אישית

קיימת בריחת שתן. כן משתמש במכנסון טיטול.

הועדה מתרשמת שיכול להחליף בעצמו. בשימוש בשירותים זקוק להכוונה בניידות הלבשה והיגיינה אישית יכול לבצע בעצמו.

זקוק לסיוע מועט

השגחה

אינו זקוק להשגחה.

פעולות מש' בית IADL תקף מיום 1.04.2014

הכנת מזון

יכול לאכול מוצר מוכן מאריזה פשוטה.

זקוק לסיוע במידה רבה

הפעלת מכשירים

אינו מסוגל להפעיל מכשירים.

תלוי לחלוטין

אחזקת בית

אינו יכול לתחזק בית.

תלוי לחלוטין

טיפול תרופתי

זקוק לעזרה מלאה בתרופות.

תלוי לחלוטין

קניות

אינו יכול לבצע קניות.

תלוי לחלוטין

סידורים מוסדיים

זקוק לליווי למוסדות.

זקוק סיוע מועט

נימוקים:

מדובר בנכה שאובחן כסובל מתסמונת אשר (היינו חרשות ועיוורון מוחלט) ראוי לציין כי בזמן הועדה הנכה ישב במרחק של 5 מטר מצוות הוועדה. לנכה מכשירי שמיעה. הועדה הייתה צריכה להרים את קולה ברמה סבירה והנכה שמע את כל הנאמר ונתן את תשובותיו המפורטות. הועדה מציינת שלא מדובר בחרשות מוחלטת כפי שצריך להיות בתסמונת אשר. ע"פ ממצאי הועדה קיימת יכולת תפקודית אך מכיוון שהמבחן הרפואי בתיק קבע תסמונת אשר הועדה מאשרת 112% כפי שקבע דרג ראשון.

הועדה דוחה את הערעור"

אין חולק שמבחן רפואי קבע למערער תסמונת אשר, כפי שהוועדה מציינת בעצמה. על כן, הערת הועדה בהקשר זה חסרת נפקות כאשר לא עומדת למבחן עצם ההכרה בתסמונת אשר (אשר הוכרה זה מכבר) כי אם יכולותיו התפקודיות של המערער. מירב הנימוקים אם כן היו צריכים להתמקד ביכולותיו התפקודיות של המערער, דבר שלא נעשה. כפי שציין המערער בכתב הערעור לוועדה לא הייתה סמכות להשיג על קביעות המבחן הרפואי והיה עליה למקד מאמציה ונימוקיה בבחינת יכולותיו התפקודיות.

עיון בהחלטות הועדה מעלה סימני שאלה רבים באשר לקביעותיה, כאשר נעדרות הן נימוקים לביאור החלטותיה. כך למשל, בעניין ההשגחה– הוועדה לא ערכה דיון כלל בשאלת הצורך של המערער בהשגחה וזאת בהתחשב בכך שהמערער עיוור ובכך שהוא מציין בפני הוועדה שהוא גר עם אשתו ולא הולך לשום מקום לבד מאחר שנתקל "בכל מיני מקומות" כדבריו. הועדה אינה מבארת מדוע הינה סבורה כי המערער אינו זקוק להשגחה, נוכח מגבלותיו הרפואיות הקשות והתלות בזולת בחיי היומיום.

בעניין היגיינה אישית– הוועדה קבעה כי המערער משתמש במכנס טיטול והתרשמה כי יכול הוא להחליף בעצמו ולכן קבעה כי המערער זקוק לסיוע מועט. עם זאת, קביעתה אינה עולה בקנה אחד עם רכיב הלבשה בו ציינה כי הוא זקוק לסיוע במידה רבה.

בעניין הכנת מזון– הוועדה קובעת כי הוא יכול לאכול מוצר מוכן מאריזה פשוטה ולכן זקוק לסיוע במידה רבה. לא ברור מהחלטתה של הועדה מהו אותו מזון, בפרט בהתחשב בכך שלא מצופה כי המערער יאכל אוכל מתועש משך כל חייו, ומדוע אינה קובעת כי הוא תלוי לחלוטין.

בעניין האכילה- הוועדה קובעת כי המערער זקוק לסיוע מועט על אף שהמערער ציין כי הוא אוכל עם הידיים וכי האוכל חייב להיות מוצק ויבש. נוכח המגבלה האמורה הוועדה אינה מבארת את החלטתה ומדוע אינו זקוק לסיוע במידה רבה עם מזונות שאינם מוצקים ואינם יבשים.

בעניין סידורים מוסדיים וכספים - לא ברורה החלטת הוועדה לפיה הוא זקוק לסיוע מועט בהינתן העובדה שברכיב קניות קבעה הוועדה כי המערער "תלוי לחלוטין" נוכח עיוורונו ודבריו כי הוא לא הולך לשום מקום לבד.

לסיכום, אנו סבורים כי בשל האמור לעיל, סיכויי הערעור טובים, מאחר והחלטת הוועדה אינה מנומקת כנדרש. עניין זה לבדו מצדיק קבלת הערעור שכן סיכויי הערעור עשויים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד [דב"ע נז/98-9 שלום כהן - מדינת ישראל - משרד התקשורת, מיום 12/2/97]. בעניינו, כאמור לעיל מתווספים שיקולים נוספים כאשר המערער פנה ללשכה לסיוע משפטי במועד וכן מצבו הרפואי של המערער, בהיותו בקבוצת סיכון. נוסף על כך נבהיר כי לא מצאנו שיש באיחור המערער בהגשת הערעור כדי לפגוע ביכולת של המשיב להתגונן בהליך זה.

כללו של דבר, בהינתן סיכויי ערעור הטובים, נוכח מצבו הרפואי של המערער, וכן פנייתו ללשכה לסיוע המשפטי במועד, מתגבש במקרה זה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור.

סוף דבר

לאור כל המקובץ , הערעור מתקבל במלואו.

בשם לב לתוצאה אליה הגענו, פסיקת הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪ שהושתו על המערער, יבוטלו.

משהמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, לא ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, ט' כסלו תשפ"ב, (13 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק, שופטת,

סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר אהרון אזון